ויקרא, פרק כ״ה, פסוק ל״א

וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים, שהם יישובים כפריים קטנים המפוזרים בשדות עבור החקלאים, זוכים להגנה משפטית המבטיחה את חזרתם לבעליהם. מקומות אלו, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה המקיפה אותם סָבִיב מכל עבריהם, ואף יישובים קטנים מאוד שבפועל מוקפים בחומה, עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב וכל בית בהם נידון בנפרד יחד עם השדות החקלאיים, משום שהוא מהווה חלק בלתי נפרד ממקור מחייתו של האיכר. למרות השוואה זו, התורה מעניקה לבתים זכות יתר, כך שגְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ באופן מיידי בכל עת שהמוכר יחפוץ, בניגוד לשדה שניתן לפדות רק לאחר שנתיים. לבסוף נקבע כי הבית וּבַיֹּבֵל יֵצֵא וישוב לבעליו בחינם, כדי ללמד שאפילו אם שנת היובל חלה מיד לאחר המכירה הבית חוזר ללא צורך בהשלמת שנים, ובכך הוא משלב גאולה מידית כבית בעיר עם חזרה בחינם ביובל כשדה.