עבד עברי הפודה את עצמו נדרש לשלם לאדונו סכום המחושב באופן יחסי לזמן שנותר עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל. התורה מדגישה את המקרה שבו וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים כדי למנוע מהאדון לסרב לשחרור בטענה שהעבד הזדקן וכבר נתן לו את מיטב שנותיו. על אף טענה זו וְחִשַּׁב לוֹ, כלומר מקזזים את השנים שכבר עבד ומשלמים אך ורק על היתרה. יתרה מזו, הדיוק במילים כְּפִי שָׁנָיו מלמד שאם כוחו של העבד תש וערכו בשוק ירד, החישוב נעשה לטובתו על פי שוויו הנוכחי ולא לפי מחיר הקנייה המקורי. לפי אומדן מקל זה יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ ויצא לחופשי.
ויקרא, פרק כ״ה, פסוק נ״ב
פרשת בהר
וְאִם־מְעַ֞ט נִשְׁאַ֧ר בַּשָּׁנִ֛ים עַד־שְׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל וְחִשַּׁב־ל֑וֹ כְּפִ֣י שָׁנָ֔יו יָשִׁ֖יב אֶת־גְּאֻלָּתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.