אדם המוכר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה, כלומר מבנה מגורים בעיר שהוקפה בחומה עוד מימי יהושע בן נון, רשאי לפדות את הנכס רק במהלך השנה הראשונה למכירתו. בניגוד לשדה חקלאי המהווה מקור פרנסה, בית נועד למגורים בלבד, אך בשל הקושי והבושה שבמכירתו הוענקה למוכר שהות להתחרט ולרכוש אותו בחזרה במלוא הסכום. התורה קובעת כי וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ מוגבלת לשנה אחת בלבד, כדי להגן על הקונה ולאפשר לו להשקיע בנכס ללא חשש שיילקח ממנו בכל עת. פרק הזמן הניתן לפדייה נמשך עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ, המחושבת בדיוק מיום המכירה ומאותה השעה, כאשר המילה יָמִים מדגישה שמדובר בשנה שלמה ומלאה שאחריה הבית עובר לקונה לצמיתות.
ויקרא, פרק כ״ה, פסוק כ״ט
פרשת בהר
וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יִמְכֹּ֤ר בֵּית־מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה וְהָיְתָה֙ גְּאֻלָּת֔וֹ עַד־תֹּ֖ם שְׁנַ֣ת מִמְכָּר֑וֹ יָמִ֖ים תִּהְיֶ֥ה גְאֻלָּתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.