ויקרא, פרק כ״ה, פסוק ל׳

בית הנמכר בעיר מוקפת חומה עובר לבעלות סופית של הקונה וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה, כלומר אם המוכר לא פדה אותו בתוך שנה מלאה מיום המכירה, המחושבת מיום ליום בין אם זו שנת חמה ובין אם היא כוללת חודש עיבור. הגדרת העיר כאֲשֶׁר לוֹ חֹמָה תקפה גם אם החומה חרבה מאז ימי יהושע בן נון כל עוד היא הקיפה את המבנה מבחוץ, והדין חל על כל סוגי המבנים אֲשֶׁר בָּעִיר אך לא על שדות פתוחים. בתום השנה וְקָם הַבַּיִת ויוצא לחלוטין מרשות המוכר לַצְּמִיתֻת, כך שהוא נשאר לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו וליורשיו לעולם, למעט נכסי הקדש ובתים בירושלים. לפיכך הבית לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל, ואפילו אם שנת היובל עצמה חלה בתוך שנת המכירה הראשונה היא אינה מפקיעה את העסקה, בדין שנוהג רק בתקופות שבהן חלים דיני היובל הכלליים.