במדבר, פרק ל״א, פסוק ל׳

מתוך חלקה של האוכלוסייה האזרחית בשלל המלחמה, מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מופרש מס ללויים כדי ליצור איזון חברתי ורוחני באומה. האזרחים שישבו לבטח בביתם מחויבים לתת אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים, שיעור הגדול פי עשרה ממס הלוחמים, משום שהחיילים מסרו את נפשם בקרב למען קידוש שם ה' ולא סמכו על הנס. מס זה נקרא אָחֻז, כלומר חלק הנלקח באקראי וללא בררה מוקפדת, והוא נגבה מן האדם והחיות המפורטות, כאשר התוספת מִכָּל הַבְּהֵמָה מרחיבה את החובה גם לחיות שלא צוינו במפורש, כדוגמת הגמלים. הנתינה מוקדשת ללויים, שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהֹוָה, מפני שתפקידם אינו מסתכם בשמירה פיזית ובשירה, אלא הם מגנים על העם כולו באמצעות עמל התורה והתפילה.