כעסו של משה, וַיִּקְצֹף, הופנה כלפי המפקדים שהובילו את המערכה, הם פְּקוּדֵי הֶחָיִל, וכלל מאה ושלושים ושניים קצינים בכירים שהיו שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת. זעמו נבע מכך שהם הותירו בחיים את הנשים המדייניות, מתוך תפיסה שגויה שזוהי מלחמה רגילה או מתוך היצמדות נוקשה לפקודות שקיבלו. השרים לא השכילו להבין כי אותן נשים היו הגורם הישיר לחטא הקודם של העם ועלולות להוות מכשול פעם נוספת. משה הפנה את תוכחתו דווקא לשרים הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה ולא לחיילים הפשוטים, כדי ללמד שהמנהיגים נושאים באחריות העליונה למנוע קלקול מוסרי, בעוד שעל פנחס מפקד המערכה נמנע מלכעוס מתוך כבוד או משום שניסה למחות בהם ללא הועיל.
במדבר, פרק ל״א, פסוק י״ד
פרשת מטות
וַיִּקְצֹ֣ף מֹשֶׁ֔ה עַ֖ל פְּקוּדֵ֣י הֶחָ֑יִל שָׂרֵ֤י הָאֲלָפִים֙ וְשָׂרֵ֣י הַמֵּא֔וֹת הַבָּאִ֖ים מִצְּבָ֥א הַמִּלְחָמָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.