הפירוט המספרי המדויק של מלחמת מדין חושף ממדים עצומים של שלל, בסדרי גודל נדירים וחסרי תקדים. הכתוב מבחין בדייקנות בין סוגי השלל השונים, ומגדיר את אופן חלוקתם בין הלוחמים לעורף.
הפרשנים מסכימים כי ישנה אבחנה מהותית בין הַמַּלְקוֹחַ לבין הבָּז. הבָּז מתייחס לביזת המטלטלין, הרכוש הדומם ונכסי הבתים, ואילו הַמַּלְקוֹחַ מתייחס לשבי של אדם ובהמה [רש"י, מזרחי, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מציין כי המלקוח היה יֶתֶר הַבָּז, ביטוי שזכה למספר הסברים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהחיילים הורשו לקחת את נכסי המטלטלין לעצמם מבלי שהוטל עליהם מס, ולכן הכתוב מדגיש שהמלקוח הוא מה שנותר ובא לכלל חלוקה לאומית והפרשת מכס [רש"י, ספורנו, גור אריה]. מנגד, יש המפרשים כי כמות המטלטלין שלקחו הלוחמים הייתה כה עצומה, עד שכל המקנה הרב נחשב לעומתה רק כשארית ויתרון [מלבי"ם]. גישה שלישית מסבירה כי משמעות הביטוי היא שהמספר המובא בפסוק הוא מה שנותר מן השלל חוץ ממה שכבר אכלו הלוחמים בשטח [אבן עזרא, חזקוני, רבנו בחיי].
עצם פירוט המספרים העצומים של הצֹ֗אן נועד להדגיש את גודל הניצחון ואת עושר השלל שלא נשמע כמותו, כאשר ריבוי הצאן נובע מכך שהמדינים היו רועים במקצועם [אבן עזרא, רבנו בחיי, ברכת אשר על התורה, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, הפירוט המדויק בא ללמד על נס גלוי: למרות הדרך הארוכה ממדין ועד ערבות מואב, ולמרות ימי ההיטהרות של הלוחמים, לא מתה אף בהמה, אף אחת לא נגנבה, והלוחמים לא גזלו מהן לאכילתם, שכן בניגוד למלחמות אחרות, במלחמת מדין חל איסור לאכול משלל האויב [מלבי"ם בשם הרמב"ן].
האריכות בפרטי החשבונות של המלקוח והמס נועדה גם ללמד הלכה מדויקת בדיני חלוקת השלל. הפירוט מוכיח שהמס לא הופרש כתוספת חיצונית על המספר הכולל, אלא נגבה מתוך הסכום עצמו, כך שכל קבוצה שילמה את המכס מתוך המחצית שלה [אור החיים]. בהקשר זה, משמעות המילה מכס המופיעה בהמשך היא "חלק" [אבן עזרא, רבנו בחיי].