מסע העונשין נגד פעילי מדין, שהחטיאו את ישראל בעבודה זרה ובזנות, מגיע לשיאו בהשמדה מוחלטת של התשתיות הפיזיות שלהם. שריפת המבנים עד היסוד נועדה למחות כל זכר לנוכחותם ולמרכזיהם השלטוניים והדתיים.
הכתוב מציין כי בני ישראל שרפו את עריהם במושבותם. תוספת המילה "במושבותם" עוררה את תשומת לבם של המפרשים, והם מציעים לה מספר כיוונים. גישה אחת מסבירה כי המדיינים היו בעיקרם שבטי נוודים שהתגוררו באוהלים, והדגש כאן הוא על אותן ערים ששימשו עבורם כמקומות יישוב של קבע [רש"ר הירש]. כיוון אחר ממקד את הביטוי מבחינה גיאוגרפית, ומסביר כי הכוונה היא אך ורק לערים שהיו ממוקמות בתוך גבולות מדין עצמה, ולא ליישובים מדייניים שהיו פזורים בשטחי מואב [העמק דבר]. פירוש נוסף מציע שהמילה אינה מתייחסת למבנים אלא לבני האדם, כך שהמשמעות היא שריפת הערים יחד עם כל יושביהן [הכתב והקבלה].
לצד הערים, הכתוב מציין גם את שריפת טירתם. זיהוי מהותן של ה"טירות" יצר מחלוקת ענפה, הנובעת בחלקה מקשיים לשוניים באיתור שורש המילה [שפתי חכמים, ברטנורא, משכיל לדוד].
גישה אחת מזהה את הטירות כמבנים צבאיים או שלטוניים. לפי תפיסה זו, מדובר בערים בצורות המוקפות חומה [רלב"ג], במבני מגורים מבוצרים [ביאור שטיינזלץ], או בארמונות המלכים [אבן עזרא]. יש המדייקים כי אלו היו אחוזות המגורים של שרי מדין וסרניהם [רש"י, מלבי"ם].
לעומת זאת, גישה שניה שוללת את האפשרות שמדובר בארמונות או מבני מגורים רגילים, שכן אלו כבר נכללים במושג "עריהם" [אם למקרא]. לכן, פרשנים אלו מפרשים כי הטירות היו למעשה המרכזים הרוחניים של מדין – בתי עבודה זרה ומקומות התכנסות לאסטרולוגיה ולניחוש עתידות. במבנים אלו, שייתכן כי נבנו בצורה עגולה או על ראשי הרים, ישבו כמרי מדין שהיו בקיאים בחוקי דתם [רש"י, מלבי"ם, אם למקרא].