שובם של לוחמי ישראל ממלחמת מדין מלווה בניצחון צבאי מזהיר, אך במקום קבלת פנים חגיגית, הם נתקלים בתוכחה נוקבת מצד מנהיגם. זעמו של משה נובע מטעות קריטית בשיקול הדעת של הלוחמים לגבי היחס לשבויות המלחמה.
בפנייתו אליהם, משה שואל בתדהמה: הַחִיִּיתֶם, כלומר, האם השארתם בחיים [ביאור שטיינזלץ]? מבחינה דקדוקית, המילה משלבת שתי משמעויות יחד: האות ה"א משמשת גם כה"א התמיהה המבטאת פליאה, וגם כחלק מהפועל המציין את עצם פעולת ההחייאה [העמק דבר]. בהמשך השאלה, הצירוף כָּל נְקֵבָה מתפרש על ידי רוב הפרשנים לא במשמעות של כלל הנשים, אלא במובן של "שום נקבה" או "אפילו נקבה אחת", בדומה לביטויים אחרים במקרא המבטאים שלילה מוחלטת [אבן עזרא, חזקוני, אבי עזר]. עם זאת, יש מי שמפרש את הביטוי כפשוטו, שהלוחמים אכן השאירו בחיים את כל הנשים ללא יוצא מן הכלל [אבן עזרא].
הפרשנים מנתחים את שורש הטעות של הלוחמים, שהובילה אותם להשאיר את הנשים בחיים. הסבר אחד נעוץ בהרגל ממלחמות אחרות; במלחמות רגילות התורה מתירה לקחת את הנשים והטף כשלל [ספורנו], וחלק מהלוחמים אף סברו בטעות שניתן להחיל עליהן את דיני "יפת תואר" המתירים לקחת שבויות בתנאים מסוימים [חתם סופר].
הסבר עמוק יותר מצביע על היקש שגוי שעשו הלוחמים להלכות עמון ומואב. הלוחמים ידעו שהתורה אסרה על גברים עמונים ומואבים לבוא בקהל ה', אך התירה זאת לנשותיהם, מתוך הנחה שהגברים הם אלו שיזמו את החטא ההיסטורי כלפי ישראל, ואילו הנשים רק פעלו בכפייה תחת ציווי בעליהן ואבותיהן. הלוחמים הניחו שגם נשות מדין היו אנוסות ופעלו מתוך הכרח, ולכן לא מגיע להן עונש מוות [כלי יקר].
מול טענות אלו, משה מעמיד אותם על טעותם החמורה. הוא מבהיר כי בניגוד למלחמות רגילות, כאן מדובר בנשים המוכרות להם היטב כמי שהיו המכשול הישיר והסיבה המרכזית למגפה הקטלנית שפגעה בעדת ה' בעקבות עצת בלעם [ספורנו, שפתי כהן]. משה מדגיש את ההבדל המהותי בין חטא מואב לחטא מדין: בעוד שבמואב הגברים הישראלים הם אלו שהלכו ופיתו את בנות המקום, הרי שבנות מדין היו אלו שיזמו, הגיעו למחנה ישראל והחטיאו את העם באופן פעיל. משום שהן היו המכשול והגורם הישיר לחטא, דינן חמור בהרבה, בדומה לדין הבהמה שנהרגת כאשר אדם חוטא בה, כדי לבער את התקלה [כלי יקר]. לאור זאת, תמה משה כיצד ייתכן שהשאירו בחיים את אותן נשים בדיוק, כאשר מן הראוי היה למחות כל זכר וזיכרון לאומה שהביאה אסון כה כבד על ישראל [שפתי כהן].