היציאה למלחמת מדין דורשת התארגנות לאומית מהירה, שבמסגרתה מוקם כוח צבאי ייצוגי ומובחר מכל חלקי העם. אופן הגיוס של אותם לוחמים חושף לא רק את אופי המשימה, אלא גם את מערכת היחסים המורכבת והעמוקה שבין בני ישראל למנהיגם.
הפועל וַיִּמָּסְרוּ זוכה לשתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה רואה במילה זו ביטוי של בחירה ומינוי [שד"ל, נתינה לגר]. לפי פירוש זה, כל שבט ושבט בחר מתוכו אלף נציגים ומסר אותם לידי משה כדי שייצגו את העם כולו במשימה הלאומית [ספורנו, רש"ר הירש]. החיילים נמסרו לתפקידם כשליחי ציבור, וככל שרבים יותר משתתפים במצווה, כך זכותם גדלה [העמק דבר]. מבחינה לשונית, משמעות המילה היא פשוט נתינה והעברה [אבן עזרא].
לעומת זאת, הגישה המרכזית השנייה מתמקדת בצורה הסבילה של הפועל, המעידה על כך שהחיילים נמסרו על ידי אחרים או בעל כורחם [מלבי"ם, שפתי חכמים]. הסיבה להתנגדותם לא נבעה מפחד, אלא מאהבה עזה למשה רבנו. ה׳ הודיע למשה שמיד לאחר נקמת מדין הוא ייאסף אל עמיו. מששמעו זאת בני ישראל, הם סירבו לצאת לקרב כדי שלא לקרב את מותו של מנהיגם, עד שהוצרכו להימסר למלחמה בכוח או על ידי גורל [רשב"ם, רבנו בחיי, חזקוני].
התנהגות זו של העם ממחישה את שבחם הגדול ואת החיבור העמוק שלהם למשה. בעוד שבעבר, ברגעי משבר, התלוננו וכמעט סקלו אותו, כעת הם מסרבים להיפרד ממנו [רש"י]. שינוי זה נובע מכך שכאשר מנהיג אמיתי מוכיח את העם, הדבר עלול לעורר התנגדות זמנית, אך לקראת סילוקו מן העולם, הציבור מכיר בגדולתו ומבין שכל תוכחותיו היו לטובתם [חתם סופר]. מאחר שבאותה עת כל העם היה במדרגה רוחנית גבוהה ואיש לא רצה להתנדב ולקרב את קץ משה, נדרשה התערבות חיצונית כדי לבחור את הלוחמים [גור אריה].
זהותם של הלוחמים נלמדת גם מהביטוי מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. המילה "אלפי" אינה מציינת רק כמות מספרית, אלא מבטאת חשיבות ומעלה; אלו היו האנשים הנכבדים, המובחרים והצדיקים ביותר בעם [הכתב והקבלה]. בשל צדקותם הרבה וענוותנותם, הם נחבאו אל הכלים ולא התנדבו מעצמם, ולכן אחרים נאלצו להצביע עליהם ולמסור אותם למשימה [מלבי"ם]. יתרה מכך, היציאה למערכה צבאית מול אומה גדולה כמדין עם כוח מצומצם של שנים עשר אלף לוחמים בלבד, דרשה אומץ לב נדיר. החיילים הללו למעשה מסרו את נפשם מתוך הקרבה עצמית, למען קדושת שם ה׳ והצלת ישראל [קיצור בעל הטורים, מלבי"ם].