קרה לכם פעם שסירבתם לעשות משהו, לא בגלל שפחדתם, אלא דווקא בגלל שאהבתם מישהו כל כך? כשבני ישראל היו צריכים לצאת למלחמה מול מדין, קרה דבר מאוד מיוחד. במקום שהחיילים ירוצו להתנדב, התורה משתמשת במילה וַיִּמָּסְרוּ. המילה הזו מלמדת אותנו שהחיילים נמסרו לתפקיד על ידי אחרים, ונבחרו קצת נגד רצונם. למה זה קרה? ממש לא מתוך פחד מהקרב. ה׳ הודיע למשה רבנו שמיד אחרי המלחמה הזו, הוא יסיים את תפקידו וייפרד מהעולם. כשבני ישראל שמעו את זה, הם הבינו כמה הם אוהבים את משה ומעריכים את כל מה שעשה למענם. הם כל כך לא רצו להיפרד ממנו, עד שהם סירבו לצאת לקרב, בתקווה שכך משה יישאר איתם עוד קצת. לכן היה צריך לבחור אותם ולהעביר אותם למשימה.
החיילים האלו נקראים מֵאַלְפֵי ישראל. המילה הזו לא מתארת רק כמות של אלפים, אלא מראה על החשיבות שלהם. אלו היו האנשים הכי צדיקים, ענווים ומובחרים בעם. בגלל שהם היו כל כך צנועים, הם לא קפצו בראש ולא הבליטו את עצמם, ולכן אנשים אחרים היו צריכים להצביע עליהם ולמסור אותם למשימה. למרות שהם היו מעט חיילים מול צבא גדול, הם יצאו באומץ רב ובמסירות עצומה כדי להגן על עם ישראל ולקדש את שם ה׳.