יצא לכם פעם להשתתף במשימה קבוצתית שבה כולם היו צריכים לתרום בדיוק את אותו המאמץ? כאשר בני ישראל יצאו למערכה מול מדין, זו לא הייתה מלחמה רגילה, אלא משימה מיוחדת ושליחות של ה'. לכן התורה חוזרת פעמיים על המילים אֶלֶף לַמַּטֶּה. החזרה הזו באה להדגיש שכל שבט שלח בדיוק את אותו מספר של אנשים, אלף איש בלבד. אף שבט לא שלח יותר, ואף שבט לא שלח פחות, כי כולם היו שותפים שווים במשימה.
המילים לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל מלמדות אותנו דבר מפתיע מאוד. אפילו שבט לוי, שבדרך כלל לא יוצא למלחמות ומוקדש לעבודת ה', הצטרף הפעם למערכה. מדוע? מכיוון שהמעשים הרעים של מדין פגעו בכל העם, ולכן כולם היו צריכים להתאחד יחד כדי לתקן את המצב.
אולי תשאלו את עצמכם, אם סופרים את שבט לוי יחד עם שבט יוסף שמחולק לאפרים ומנשה, מגיעים לשלושה עשר שבטים. אז איך יצאו רק שנים עשר אלף לוחמים? התשובה הפשוטה היא שלצורך המשימה הזו, אפרים ומנשה התאחדו ונחשבו יחד לשבט אחד, שבט יוסף, ושלחו אלף איש במשותף.
כדי להראות לכולם שזו משימה רוחנית וקדושה, הלוחמים לא יצאו רק עם כלי נשק. בראשם עמד פינחס הכהן, והם לקחו איתם את ארון הברית המיוחד ואת חצוצרות התרועה. כך כולם ידעו והרגישו שה' נמצא איתם ושומר עליהם בדרכם.