תארו לעצמכם שאתם חוזרים מקרב גדול ופתאום קולטים שקרה לכם נס עצום, ואף אחד מהחיילים לא נפגע. איך הייתם מרגישים? בטח הייתם רוצים להגיד תודה ענקית. זה בדיוק מה שקרה לחיילי ישראל כשחזרו מהמלחמה במדיין. מתוך שמחה והודיה על כך שה' שמר עליהם, הם החליטו לתת מתנה מיוחדת למשכן מתוך שלל הזהב שמצאו.
הם הביאו כל מיני תכשיטים. הם הביאו אצעדה, שזה תכשיט שעונדים על הרגל, מלשון צעד. הם הביאו גם צמיד ליד, טבעת לאצבע, וגם עגיל לאוזן שנקרא כך בגלל הצורה העגולה שלו. תכשיט נוסף שהם הביאו נקרא כומז, וזה היה תכשיט אישי ומוצנע מאוד. כדי שיהיה אפשר להשתמש בו למלאכת הקודש, התיכו וערבבו אותו יחד עם שאר כלי הזהב כך שהצורה המקורית שלו נעלמה לגמרי.
החיילים הביאו את המתנה הזו גם כדי לכפר על נפשתינו. אולי תשאלו את עצמכם על מה הם היו צריכים לבקש סליחה, הרי הם לא עשו שום דבר רע? התשובה היא שאפילו אם הם לא עשו חטא במעשה, הם הרגישו שאולי הם הסתכלו על נשות מדיין כשהיו לא צריכים, או שהיו להם מחשבות לא מספיק טהורות. מכיוון שמחשבות הן דבר שאף אדם אחר לא יכול לראות, הם הביאו את הקרבן לפני ה', כי רק ה' יודע מה באמת עובר לנו בתוך הלב ובוחן את המחשבות הכי פנימיות שלנו.