כשאתם רוצים לתת מתנה למישהו שאתם ממש אוהבים ומכבדים, איך תגישו לו אותה? בטח תדאגו שהיא תהיה שלמה, יפה ומכובדת. זה בדיוק מה שקרה לאחר הניצחון הגדול במלחמת מדין. מפקדי הצבא רצו להודות לה' על הניצחון, והביאו תרומה עצומה של זהב אל אוהל מועד. כאשר כתוב ויקח משה, הכוונה היא שמשה קיבל את הזהב מידי המפקדים ושקל אותו.
משה ואלעזר הכהן קיבלו את התרומה לבדם. אולי תשאלו את עצמכם למה מנהיגי העם לא היו שם גם כן, הרי ה' ביקש שהם יהיו נוכחים בזמן החלוקה כדי שאף אחד לא יחשוד שאלעזר ייקח לעצמו חלק מהזהב? התשובה היא שהמנהיגים סמכו על אלעזר בעיניים עצומות. הם ידעו שהוא אדם ישר לחלוטין, סירבו לחשוד בו ובחרו שלא להגיע למעמד הזה בכלל.
הזהב שהמפקדים הביאו מתואר במילים כל כלי מעשה. כלומר, הם לא הביאו סתם שברי זהב, אלא כלים שלמים שראויים לשימוש. להביא כלים שבורים כתרומה, אפילו אם הם שווים הרבה כסף, זה נחשב למעשה של זלזול. לכן הם הקפידו להביא רק כלים שלמים ומכובדים, שהוכנסו לאוהל מועד כדי שישתמשו בהם בעבודת הקודש וכדי שיהיו לזיכרון מיוחד לפני ה'.