חשבתם פעם איך מחלקים אוצר גדול שהשגתם יחד עם קבוצה של חברים? אחרי המלחמה מול מדין, בני ישראל חזרו עם המון שלל. את החפצים כל חייל שמר לעצמו, אבל את הבהמות והאנשים שנשבו הם הביאו למשה כדי שיחלק אותם לשני חצאים שווים. חצי אחד ניתן ללוחמים, והחצי השני ניתן לכל שאר העם שנשאר במחנה. אולי תשאלו למה העם קיבל חצי למרות שלא נלחם? הסיבה היא שהעם הוא זה ששלח את הלוחמים כנציגים שלו. בזמן שהלוחמים סיכנו את חייהם בשדה הקרב, האנשים במחנה התפללו עליהם, ולכן לשניהם מגיע חלק שווה.
מתוך השלל הזה, ה' ביקש מבני ישראל לתת חלק קטן אליו. הלוחמים התבקשו לתת מכס, מילה שמשמעותה לקחת ולהכניס פנימה אל המשכן. הם נתנו חלק קטן מתוך השלל לאלעזר הכהן, ואילו העם נתן חלק קצת יותר גדול ללויים.
כשנגמרה המלחמה, מפקדי הצבא באו למשה נרגשים כדי להודות לה' על נס עצום: אף חייל לא נהרג בקרב! יחד עם זאת, הם הבינו שעשו טעות. הם ספרו את הלוחמים אחד אחד, ולפי התורה כשסופרים אנשים צריך לתת תרומה כדי לשמור עליהם מסכנה. כדי לתקן את הטעות ולהגיד תודה ענקית על הנס, המפקדים הביאו את כל תכשיטי הזהב שמצאו כמתנה מיוחדת למשכן.