יצא לכם פעם לזכות בפרס גדול יחד עם קבוצה, והייתם צריכים להחליט איך לחלק אותו בצורה הוגנת? אחרי הניצחון הגדול של בני ישראל במלחמה מול מדין, קרה משהו מיוחד. זו לא הייתה סתם מלחמה, אלא ניצחון שקרה בנס בעזרת ה', עם מעט מאוד לוחמים. לכן, ה' קבע כללים חדשים כדי להראות שההצלחה שייכת לכולם.
ה' אומר למשה שָׂא אֵת רֹאשׁ, כלומר, לעשות חשבון ולספור בדיוק כמה שלל הגיע מהמלחמה. קוראים לזה כך כי הסכום הכולל שמקבלים בסוף החשבון הוא העיקר, ממש כמו הראש של הגוף. ה' מבקש ממשה לספור את המַלְקוֹחַ ואת הַשְּׁבִי. מלקוח אלו הבהמות שהלוחמים לקחו איתם, ושבי אלו האנשים שנלקחו ממקומם.
מעניין לדעת שה' ביקש לספור ולחלק רק את בעלי החיים והאנשים, ולא רכוש דומם כמו כסף, זהב או בגדים. למה? כי בעלי חיים ואנשים הולכים בעצמם על הרגליים, ויש צורך בעזרה של כל העם כדי לשמור עליהם יחד. לעומת זאת, את החפצים והזהב החיילים סחבו בעצמם על הגב, התאמצו מאוד, ולכן יכלו לשמור אותם לעצמם.
את השלל החי חילקו שווה בשווה, חצי ללוחמים וחצי לשאר העם שנשאר במחנה. החלוקה הזו מנעה קנאה והזכירה לכולם שהניצחון שייך לה' ולכל עם ישראל ביחד. מתוך השלל הזה, החיילים והעם הפרישו חלק קטן כמתנה לה', ונתנו אותו לאלעזר הכהן וללויים ששמרו על המשכן. כשהמפקדים עשו את הספירה המדויקת, הם פתאום הבינו איזה נס עצום קרה להם, אף חייל לא נפגע בקרב! מרוב תודה לה', הם החליטו להביא את תכשיטי הזהב שמצאו כמתנה מיוחדת למשכן.