יצא לכם פעם לנסות לספור המון דברים בלי להתבלבל ובלי שמשהו ילך לאיבוד? בני ישראל חזרו מהמלחמה עם המון שלל, והיו צריכים לחלק את כל החיות שקיבלו שווה בשווה. חצי אחד, שהוא הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא, כלומר החלק שניתן ללוחמים שיצאו לקרב, והחצי השני שניתן לשאר העם.
התורה מספרת לנו בדיוק כמה צאן היה בחלק של הלוחמים: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. זה מספר עצום! אבל למה התורה צריכה לפרט את כל המספר הארוך הזה, ואז לחזור עליו שוב בדיוק אותו דבר כשמדברים על החצי של שאר העם? הרי ברור ששני החצאים שווים.
הסיבה היא שהתורה רוצה לגלות לנו על נס גדול שקרה. מהרגע שהלוחמים לקחו את החיות, לאורך כל הדרך הארוכה, בזמן שספרו אותן וחילקו אותן לשני חצאים, לא מתה אפילו חיה אחת! ה' שמר על כל העדר הענק הזה בצורה פלאית, והמספרים נשארו שלמים ומדויקים לגמרי מהתחלה ועד הסוף.