יצא לכם פעם לנסות לנקות משהו שמלוכלך ממש מהשורש, כדי שהלכלוך לא יחזור לעולם? בני ישראל חזרו מניצחון גדול במלחמה מול מדין. משה רבנו כעס, מכיוון שהלוחמים השאירו בחיים את נשות מדין, אותן נשים שגרמו לעם ישראל לחטוא חטא חמור מאוד לפני כן. כעת, משה מעביר להם ציווי מאת ה' כדי לעקור את הרע מן השורש.
הציווי הראשון נוגע לכל זָכָר בַּטַּף. המילה טף מתארת ילדים קטנים. התרבות של מדין הייתה מושחתת ורעה מאוד, והשורש של ההתנהגות הזו היה טבוע בהם עמוק. לכן הגיעה גזירה מוחלטת מאת ה' להעניש אותם, כדי להבטיח שההשפעה הרעה של מדין לא תמשיך לפגוע באף אחד.
הקבוצה השנייה שמשה מדבר עליה היא כׇל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ. הכוונה היא לנערות בוגרות ולנשים שכבר ספגו את התרבות המדינית הרעה, ולכן גם הן היוו סכנה רוחנית לעם ישראל. אבל איך הלוחמים יכלו לדעת מי כבר בוגרת ומי עדיין ילדה קטנה וטהורה שעוד אפשר לחנך לטוב? כאן קרה נס מיוחד. העבירו את כל השבויות לפני הציץ, שהוא נזר זהב קדוש שהכהן הגדול חבש על מצחו. ברגע שאישה בוגרת עמדה מול קדושת הציץ, הפנים שלה החליפו צבע והוריקו, וכך ידעו בדיוק מי שייכת לקבוצה הזו.
בפסוק הזה יש משהו מעניין. הוא פותח במילה הִרְגּוּ ומסיים במילה דומה, הֲרֹגוּ. למה להשתמש במילה הזו פעמיים? הסיבה היא שהיה הבדל בזמן הפעולה. המילה הראשונה מתייחסת לבנים, שאותם היה אפשר להעניש באופן מיידי. המילה השנייה בסוף הפסוק מתייחסת לנשים, ולגביהן היה צריך להמתין ולחכות עד שיעברו את הבדיקה הניסית מול הציץ.