יצא לכם פעם לנסות לחלק ערימה ענקית של פרסים בדיוק חצי בחצי עם חברים? זה ממש קשה לדאוג שהכל יהיה שווה לגמרי! תארו לעצמכם כמה קשה לחלק שלל עצום של מאות אלפי בעלי חיים אחרי מלחמה.
כשהתורה מספרת על חלוקת השלל ממלחמת מדין, מופיעות המילים אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים. זה נשמע קצת מצחיק, הרי אי אפשר לחצות אנשים לחצי. הפירוש הוא פשוט: הַצֹּבְאִים הם הלוחמים, ומשה כמובן לא חצה אותם, אלא הוציא חצי מהשלל שהיה בידיים שלהם, כדי להעביר אותו לשאר העם שנשאר בבית ולא יצא להילחם.
התורה מספרת לנו על נס גלוי ומדהים שקרה בחלוקה הזאת. החלק של הלוחמים והחלק של שאר העם לא היו שווים רק במספר היבש שלהם. זה היה הרבה יותר מזה! כל כבש בחלק הראשון היה בדיוק באותו גודל ובאותה איכות כמו כבש בחלק השני. התאמה כזאת מושלמת, טלה מול טלה, היא בלתי אפשרית בדרך הטבע, והיא מראה לנו שהיתה כאן התערבות ניסית של ה׳.
לפני שהפרישו מהשלל את החלק המיועד ללויים, משה מסר לעם את כל החצי שלהם בשלמותו. למה הוא עשה את זה? כדי לתת להם את הזכות והשמחה להפריש בעצמם את התרומה ללויים, במקום שאנשי הצבא יעשו את זה בשבילם מראש ויעבירו להם רק את השארית.
דבר מעניין נוסף הוא שהתורה לא כותבת את המספר הסופי והמדויק של בעלי החיים שקיבלו הלויים. הסיבה לכך היא שהתרומה הזו מלמדת אותנו הלכה חשובה: כשמפרישים תרומה, לא צריך לספור כל דבר במדויק, אלא נותנים לפי אומדן והערכה כללית. לכן התורה דילגה בכוונה על המספר המדויק, כדי לרמוז לנו על הכלל הזה.