קרה לכם פעם שמצאתם או קיבלתם משהו ממש יקר, ובמקום לשמור אותו לעצמכם, החלטתם לתת אותו מתנה? אחרי המלחמה במדיין, המפקדים של בני ישראל אספו המון תכשיטי זהב מהשבויים ומהבתים. אבל הם לא רצו להכניס את התכשיטים האלה הביתה. למה? מתוך אהבה גדולה לה', וכי הם רצו להישאר טהורים. הם ידעו שהמדיינים התנהגו בצורה רעה מאוד, והמפקדים רצו להתרחק מכל דבר שיזכיר להם את המעשים האלה.
התורה מספרת לנו בדיוק כמה שקל כל הזהב הזה ביחד: שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל. אבל איך אפשר לשקול תכשיטים שיש בהם גם אבנים טובות וחומרים אחרים? מתברר שהמפקדים עבדו קשה. הם לקחו את התכשיטים, המסו אותם באש וניקו אותם מכל הלכלוך. רק אחרי שהכל הפך לגוש אחד של זהב טהור, היה אפשר לשקול אותו במדויק.
התרומה הענקית והנקייה הזו הגיעה אך ורק מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת. החיילים הרגילים שמרו את מה שמצאו לעצמם, אבל המפקדים הם אלה שהתנדבו לתת את הכל לה', ואפילו טרחו בעצמם לנקות ולהכין את הזהב כדי להביא אותו כתרומה מיוחדת וטהורה.