יצא לכם פעם לסיים משימה קשה ומאתגרת, ולגלות שהכל עבר בשלום ושכולם חזרו בריאים ושלמים? תארו לעצמכם איזו תחושה של הקלה ושמחה זו. בדיוק כך הרגישו המפקדים של עם ישראל כשחזרו מהמלחמה במדיין. הם ראו שקרה להם נס עצום ואף חייל לא נפגע בקרב.
בגלל הנס הזה, המפקדים שנקראים הַפְּקֻדִים, כלומר אלו שמונו לפקד על החיילים, החליטו לגשת אל משה ביוזמתם. הם מתוארים בתור האנשים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא, כדי להראות לנו שמדובר במפקדים בכירים וחשובים מאוד. כל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת באו בעצמם אל משה, ולא שלחו רק נציג אחד, כי כולם הרגישו אחריות ורצו להודות יחד. התורה קוראת להם בשם המכובד אנשי הַצָּבָא, כי הם נלחמו בדיוק לפי הרצון של ה'.
המפקדים באו אל משה מתוך רצון אמיתי להגיד תודה לה' על השמירה שלו, והחליטו להביא מתנה מיוחדת מהשלל שמצאו. הם גם רצו להראות למשה שגם בזמן המלחמה, הם התנהגו בצורה הכי טובה ונקייה שיש. הם סיפרו למשה שהם לא לקחו תכשיטים מאנשים אחרים בכוח, אלא רק אספו את מה שהיה מונח עזוב בבתים. הם שמרו על הלב ועל המחשבות שלהם טהורים לגמרי, ורצו להודות לה' על כך ששמר עליהם לא רק בגוף, אלא גם בנפש.