יצא לכם פעם לחשוב מי אחראי כאשר קבוצה שלמה עושה טעות? כשבני ישראל חזרו מהמלחמה במדיין, התורה מספרת שוַיִּקְצֹף משה, כלומר הוא כעס מאוד. אבל הכעס שלו לא הופנה כלפי החיילים הפשוטים, אלא כלפי פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שהם המפקדים והשרים שהובילו את הצבא.
הסיבה לכעס הייתה שהמפקדים החליטו להביא איתם חזרה למחנה את הנשים המדייניות. המפקדים טעו וחשבו שזו מלחמה רגילה שבה מותר לקחת שבויים, אבל משה ידע שהנשים האלה היו בדיוק אלו שגרמו לבני ישראל לחטוא ולהתרחק מדרך ה' עוד לפני המלחמה. משה דאג מאוד שאם הן ייכנסו למחנה, העם עלול שוב להיות מושפע מהן ולחזור על אותן טעויות.
הסיבה שמשה כעס דווקא על המפקדים היא שהחיילים הרגילים רק מבצעים פקודות ואי אפשר להאשים אותם. מכאן אנחנו לומדים דבר חשוב על מנהיגות: למנהיגים יש את הכוח והתפקיד למנוע טעויות ולכוון את כולם לדרך הנכונה. כשיש קלקול או טעות, האחריות מוטלת בראש ובראשונה על המנהיגים, כי היה עליהם לשים לב ולעצור זאת בזמן.