תארו לעצמכם שאתם חיילים שחוזרים הביתה אחרי משימה ארוכה וקשה. אתם עייפים, נושאים ציוד רב, ורק רוצים כבר להגיע לאוהל שלכם ולנוח. פתאום, עוד לפני שאתם מגיעים, אתם רואים מרחוק את כל המנהיגים החשובים ביותר של העם באים לקראתכם. זה בדיוק מה שקרה לחיילי עם ישראל כשחזרו מהמלחמה. משה, אלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לא חיכו להם בנוחות בתוך המחנה, אלא יצאו לקראתם.
למה הם עשו זאת? קודם כל, כדי לחלוק להם כבוד גדול. משה היה מנהיג עניו מאוד, והוא רצה להראות לחיילים עד כמה ההנהגה מעריכה אותם על כך שנלחמו בגבורה ושמרו על התנהגות ישרה והוגנת.
אבל הייתה גם סיבה נוספת וחשובה. המנהיגים פגשו את החיילים אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כדי לעצור אותם מלהיכנס מיד פנימה. מכיוון שהחיילים השתתפו בקרב, הם היו צריכים להישאר בחוץ במשך שבעה ימים כדי להיטהר לפני שיוכלו לחזור למשפחותיהם. לבקש מחיילים עייפים להישאר מחוץ לבית זו בקשה לא פשוטה בכלל. אבל ברגע שהחיילים ראו שכל ההנהגה הבכירה טרחה ויצאה במיוחד כדי לקבל את פניהם בכבוד, הם הרגישו מוערכים וקיבלו את ההוראה להישאר בחוץ בהבנה וברוח טובה.