חשבתם פעם האם יש משימות שמתאימות רק לאנשים פשוטים ולא למנהיגים גדולים? כשבני ישראל חזרו מהמלחמה, הם הביאו איתם הרבה מאוד רכוש שהיה צריך לספור ולחלק בצורה הוגנת. בדרך כלל, מנהיגים בכירים מבקשים מאנשים אחרים לעשות עבודות כאלה של ספירה וחלוקה. אבל כאן אנחנו רואים שוַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן את המלאכה הזו ממש בעצמם. הסיבה לכך היא שהם עשו זאת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. כשה' נותן ציווי, זו זכות גדולה לקיים אותו, וזה בכלל לא משנה כמה המנהיג הוא אדם חשוב ומכובד, הוא עושה את המצווה בשמחה.
בנוסף, אולי תשימו לב שמישהו חסר כאן. ה' אמר מראש שגם נשיאי השבטים צריכים להיות נוכחים במעמד הזה של חלוקת הרכוש. התפקיד שלהם היה להשגיח על אלעזר הכהן, כדי שאף אחד לא יחשוד בו בטעות שהוא לוקח לעצמו חלק גדול מדי. אבל הנשיאים החליטו לא לבוא. למה? כי הם האמינו באלעזר בלב שלם. הם ידעו שהוא אדם ישר וטהור, וסמכו עליו כל כך, עד שהרגישו שאין שום צורך לבדוק את המעשים שלו ולפקח עליו.