במדבר, פרק ל״א, פסוק מ״ט

שרי הצבא השבים ממלחמת מדין מדווחים למשה כי הם נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ, כלומר ערכו ספירה של החיילים אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ, הנתונים למרותם ותחת פיקודם. התוצאה מעידה על נס עצום, שכן בקרב לא נהרג או נפצע איש, והלוחמים אף ניצלו ממגפה שעלולה הייתה לפרוץ בעקבות עצם המניין. לכן מודגש כי וְלֹא נִפְקַד, לא נעדר או חסר, מִמֶּנּוּ אִישׁ, ביטוי המלמד שהשרים בחרו לשתף את עצמם עם החיילים הפשוטים. מעבר להצלה הפיזית, הלוחמים נותרו שלמים גם מבחינה רוחנית ולא נכשלו בחטא עם בנות מדין. עם זאת, הם ראו חובה להביא קרבן לה' כדי להודות על הניצחון וכדי לכפר על הרהורי עבירה ומחשבות תאווה מטרידות שאולי חלפו בלבם במהלך המלחמה.