במדבר, פרק ל״א, פסוק י״ח

לאחר המלחמה במדיין, נקבע כי רק הילדות הקטנות, המכונות וכל הטף בנשים, יישארו בחיים ויוכלו להשתלב במחנה ישראל. ההוראה להשאיר אך ורק את הבנות אשר לא ידעו משכב זכר, כלומר בתולות, נובעת מכך שהן חפות מחטא בעל פעור שהיה כרוך במהותו בזנות, בניגוד לנשים שכבר נבעלו ואינן ראויות עוד להצטרף לעם. הציווי החיו לכם מורה להשאירן בחיים כשבויות עבור הלוחמים, אך גם מכוון לתהליך של גיור המאפשר להן להינשא לישראלים. בעוד שיש הסוברים כי גיור בגיל צעיר מתיר לילדות אלו להינשא גם לכוהנים, ההלכה קובעת כי בשל מוצאן מאומה השטופה בזימה הן אסורות לכהונה, ועבורם ההוראה להחיותן משמעה לקיחתן כשפחות בלבד.