במדבר, פרק ל״א, פסוק כ״ג

הכשרת כלים שנלקחו משלל הגויים דורשת תהליך כפול של הוצאת טעם המאכלים האסורים שנספגו בהם וטהרה רוחנית. הכלל המנחה הוא שאופן ההכשרה תואם לאופן השימוש, ולכן כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ, כלומר כלים ששימשו בחום יוכשרו באש ממש או במים רותחים, בעוד שכלים ששימשו בקרים עוברים שטיפה יסודית או טבילה, כפי שנאמר וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם. לאחר שלב זה נדרשת טהרה רוחנית, וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא, המכוונת להזאת מי אפר פרה אדומה לטיהור מטומאת מת, או לטבילת הכלים במקווה כדי להכניסם לקדושת ישראל ולעבודת ה'. המילה יִתְחַטָּא מתייחסת לכלי כאילו היה אדם, ומדגישה את השינוי הרוחני שעובר החפץ.