במדבר, פרק ל״א, פסוק ט׳

לאחר הניצחון הצבאי וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל את האויב, ולקחו עמם אֶת־נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת־טַפָּם, שהם ילדיהם הקטנים. הלוחמים לא התכוונו להשאיר בחיים את הנשים שהחטיאו את העם, אלא תכננו להוציאן להורג פומבית במחנה כדי לקדש שם שמים, אך משה כעס עליהם בטרם הספיקו להסביר את כוונתם. בנוסף לשבויים הם לקחו וְאֶת־כׇּל־מִקְנֵהֶם, שהם הצאן והבקר, וכן וְאֵת כׇּל־בְּהֶמְתָּם, מונח המכוון לחמורים בלבד או לחיות בר שעברו תהליך ביות. לבסוף וְאֶת־כׇּל־חֵילָם בָּזָזוּ, כלומר הם אספו את כלל הנכסים הדוממים של המדיינים, כגון זהב, כסף, נחושת, ברזל ובגדים.