נסו לדמיין שאתם נמצאים בטבע בלילה, ופתאום שומעים מרחוק שאגה אדירה. כשהשמש שוקעת והחושך יורד, חיות היער מתעוררות ומתחילות לחפש מזון. בין החיות האלה נמצאים הַכְּפִירִים, שהם אריות צעירים. הם כבר לא גורים קטנים, אבל עדיין לא אריות בוגרים לגמרי, והם מסמלים כוח וגבורה. בחושך של הלילה הם יוצאים ממקום המחבוא שלהם והם שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף, כלומר שואגים מתוך רעב כדי למצוא את האוכל שלהם.
הדבר המעניין באמת הוא שהחיפוש שלהם אחרי מזון נחשב ממש כמו תפילה אל ה', כדי וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם. האם אריות יודעים להתפלל במילים? כמובן שלא. אבל בגלל שה' הוא זה שמנהיג את כל הטבע ודואג לאוכל לכל יצור חי, החיפוש הטבעי שלהם נחשב כאילו הם מבקשים את האוכל שלהם ישירות מהבורא.
כדי להבין עד כמה הקשר הזה מיוחד, חכמים מספרים על חכם בשם רבי שמעון בן חלפתא שהלך פעם בדרך ופגש מולו אריות שואגים מרעב. כשהוא אמר עליהם את המילים האלה, הבקשה שלהם נענתה מיד ושתי חתיכות בשר ירדו בשבילם מהשמיים כדי להשביע אותם.