יצא לכם פעם לצייר ציור יפהפה, ואז מישהו הגיע וקשקש עליו בכוונה? דוד המלך הסתכל על העולם המדהים שה' ברא, כמו ציור מושלם, אבל הוא ראה שיש אנשים שעושים מעשים רעים ומקלקלים את היופי הזה. לכן הוא מתפלל תפילה מיוחדת ומבקש שיִתַּמּוּ, כלומר יסתיימו וייעלמו, החַטָּאִים. דוד לא מבקש שהאנשים הרעים ייעלמו, אלא שהמעשים הרעים עצמם ייעלמו מהעולם. הוא מקווה שהאנשים יתגברו על היצר שלהם ויחזרו בתשובה. ברגע שלא יהיו יותר חטאים, התוצאה תהיה שוּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, כי פשוט לא יישארו בעולם אנשים שעושים רע.
כשהוא חושב על העתיד הטוב הזה שבו כולם יעבדו את ה' יחד, הוא כל כך שמח עד שהוא קורא בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ יָהּ. המילה הַלְלוּ יָהּ היא מיוחדת מאוד, וזו הפעם הראשונה שדוד משתמש בה בכל ספר תהילים. היא נחשבת לשבח הכי גדול שיש, כי היא מחברת בתוכה גם את המילה הלל וגם את שמו של ה' ביחד. השמחה על כך שהרע ייעלם היא זו שגורמת לדוד להלל את ה' בשמחה כל כך גדולה.