דברים, פרק ב׳, פסוק כ״ו

לקראת העימות הצבאי מול סיחון, משה בוחר ביוזמה מדינית ומעיד על עצמו וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים, כדי להדגיש את חוכמתו בהנהגה או לשם העברת מסר כפול של פיוס ואיום מלחמתי כאחד. השליחים יוצאים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת, אזור מזרחי שהפך מצחיח לרווי מים, ושמו אף מרמז על החלטת משה להקדים ולפנות לשלום כפי שלמד מהנהגת ה'. משה מציע לסיחון דִּבְרֵי שָׁלוֹם משום שארצו לא השתייכה במקורה לעממי כנען שעליהם נאסר להכריז שלום, וכן כמהלך מחושב שנועד להרדים את ערנותם של שאר מלכי האזור. פנייה מתונה זו נועדה להעמיד את המלך בניסיון ולהוכיח כי ה' הוא שמקשה את לבו ומוסר אותו ביד ישראל. לבסוף, סירובו העיקש של סיחון הוא שהעניק לעם את ההצדקה המוסרית לכבוש את ארצו.