לאחר שניצלו מסכנת ההשמדה, קבעו מיוזמתם הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, כלומר תושבי ערי המישור הפתוחות שאין להן חומה, לחגוג את ישועתם ביוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר. מכיוון שהיו חשופים לסכנה גדולה ללא הגנת צבא, תחושת ההצלה שלהם הייתה עזה עם שוך הקרבות, והם הפכו מיד את יום מנוחתם ליום של שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב. בתחילה נהגו ביום זה באיסור מלאכה ולבישת בגדי חג, כמשקל נגד לאבל ולצום שקדמו לנס. כחלק מהחגיגות, הם יצרו מנהג של וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, פעולה שבה העבירו חלקי מאכל מוכן אִישׁ לְרֵעֵהוּ. מעשה זה בא כתשובה לפירוד בעם שעליו הצביע המן, במטרה להדגיש כי הגאולה הגיעה בזכות האחדות והערבות ההדדית.
אסתר, פרק ט׳, פסוק י״ט
עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים (הפרוזים) [הַפְּרָזִ֗ים] הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁלֹ֥חַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.