יצא לכם פעם לחשוב איך פעולה אחת קטנה ותמימה יכולה לגרור אחריה שרשרת שלמה של אירועים שלא תכננו מראש? התורה מזהירה אותנו מפני תהליך כזה בדיוק. כשאנחנו נכנסים לארץ ישראל, יש אזהרה חמורה פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית, כלומר שלא נעשה הסכמים ונהיה חברים קרובים של העמים שגרים שם ועובדים פסלים. גם אם הם יבטיחו להפסיק לעבוד אלילים, אי אפשר לסמוך על זה. התורה משתמשת במילה וְזָנוּ כדי לתאר את החומרה של עזיבת ה' והליכה אחרי אלילים. הקשר שלנו עם ה' הוא קשר מיוחד ואוהב, וללכת אחרי אלילים זה ממש כמו להפר את האמון ולפגוע בקשר היקר הזה.
השלב הבא בשרשרת הוא הסכנה החברתית. כשנוצרים יחסי שכנות טובים, הם עלולים להזמין אותנו להשתתף בשמחות שלהם ובסעודות לכבוד הפסלים שלהם. כאן נמצאת המלכודת שהתורה מתארת במילים וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. אדם יכול לחשוב לעצמו שאין שום בעיה ללכת למסיבה שלהם. הוא אולי אפילו יביא איתו אוכל כשר מהבית ויחשוב שכך הוא בסדר גמור, הרי הוא לא משתחווה לפסל בעצמו. אבל התורה מלמדת אותנו שעצם ההסכמה להזמנה וההשתתפות בסעודה של עובדי אלילים, נחשבת בעיני ה' כאילו האדם עצמו השתתף בעבודה הזרה. הסיבה להרחקה הזו היא שארוחה משותפת מקרבת מאוד בין לבבות של אנשים, והקרבה הזו עלולה לגרום לנו בסופו של דבר להתחתן איתם וללמוד מהם לעבוד אלילים באמת.