תארו לעצמכם שקיבלתם הזדמנות שנייה לתקן משהו חשוב מאוד שנשבר. איך הייתם ניגשים למשימה? משה רבנו מקבל מה' משימה מיוחדת ומרגשת: להכין לוחות חדשים במקום הלוחות הראשונים שנשברו. זו בעצם ההתחלה של קיום ההבטחות של ה' וגילוי הרחמים שלו כלפי עם ישראל.
התורה מספרת לנו שמשה וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים. משה לא סתם חתך אבנים רגילות. הוא קילף וניקה את החלק החיצוני והגס של האבן, עד שנשארה אבן חלקה, נקייה וטהורה מאוד, ממש באותה צורה בדיוק של הלוחות הראשונים. כך הוא הכין את האבנים להיות ראויות ומוכנות לקבל עליהן את הכתב של ה'.
מיד לאחר מכן, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי. משה לא חיכה שהשמש תזרח במלואה, אלא קם מוקדם מאוד, ממש בעלות השחר, והתחיל לטפס על ההר בדיוק כפי שה' ציווה אותו. העלייה הזו בבוקר המוקדם מסמלת משהו מיוחד: ממש כמו שאור הבוקר הולך ומתחזק ככל שהזמן עובר, כך גם משה הלך והפך לזך וטהור יותר ככל שהתקרב לפסגת ההר.
בסוף התורה מוסיפה שוַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים. אולי תחשבו שזה קצת מוזר, הרי משה היה צריך לקחת את הלוחות לפני שהוא טיפס על ההר, אז למה זה כתוב עכשיו? הסיבה היא שהתורה משתמשת בשפה מיוחדת ויפה. היא חוזרת שוב על המילים האלה בדיוק כדי ליצור תבנית שחוזרת על עצמה, וכך היא מעניקה ללוחות משמעות וחשיבות מיוחדת.