ה' מבהיר למשה כי הוא המקור המכוון לכלל הכישרונות והמגבלות באדם, ובחר בו לשליחות דווקא כדי להוכיח שההצלחה מול פרעה תנבע מכוח אלוהי ולא מיכולת שכנוע אנושית. יכולת הדיבור, שעליה נשאל מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, מוצגת מול האִלֵּם שפיו כבול, וכך גם הפִקֵּחַ שחושיו פתוחים וקולטים מוצג כניגוד לחֵרֵשׁ ולעִוֵּר שחושיהם אטומים. ה' מדגיש כי כשם שקבע את טבע האדם בעבר, כך הוא מתערב ויָשׂוּם מגבלות באדם באופן תמידי, כפי שעשה כשהציל את משה מפרעה בעזרת החרשת ועיוורון רודפיו. ההצהרה החותמת הֲלֹא אָנֹכִי ה' מזכירה למשה כי מי ששולט בחושי האדם ועשה עמו ניסים עד כה, הוא גם זה שיעניק לו את הכוחות להצלחת השליחות.
שמות, פרק ד׳, פסוק י״א
פרשת שמות
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.