חשבתם פעם מה קורה כשמישהו עושה מעשה לא טוב, ובמקום להתבייש הוא עושה את זה ממש מול כולם? הנביא פונה לירושלים, אבל הוא בעצם מתכוון לאנשים שגרים בה. הוא מתאר אותם בתור עִיר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ. המילה בְּתוֹכָהּ מלמדת אותנו שהם עשו מעשים קשים של פגיעה באנשים אחרים, והם עשו זאת בגלוי לעיני כל. כשמישהו עושה מעשה רע ולא מתבייש, זה חמור מאוד, כי כך אנשים אחרים רואים ולומדים להתנהג כמוהו. בגלל ההתנהגות הזו, הנביא מזהיר שמתקרב הזמן של לָבוֹא עִתָּהּ. כלומר, המעשים הרעים מקרבים את הזמן שבו הם יקבלו עונש על מה שעשו.
אבל זה לא נגמר רק ביחסים שבין אדם לחברו. הנביא מוסיף שהעיר וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים עָלֶיהָ. המילה גִלּוּלִים מתארת משהו מאוס ומלוכלך, והכוונה היא לפסלים של עבודה זרה. המילה עָלֶיהָ רומזת לכך שהם הציבו את הפסלים האלה על ההרים והגבעות שסביב העיר. התוצאה של המעשים האלה היא לְטׇמְאָה. עבודה זרה היא לא סתם עבירה, אלא משהו שיוצר טומאה עמוקה בתוך הנפש, והטומאה הזו מרחיקה את הנוכחות של ה' מהעיר.