יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק י״א

כאשר וַתֵּרֶא אֲחוֹתָהּ אׇהֳלִיבָה, היא ממלכת יהודה, את החורבן והגלות שבאו על ממלכת ישראל השכנה בעקבות חטאיה, היא לא פחדה ולא לקחה מכך מוסר. להפך, וַתַּשְׁחֵת עַגְבָתָהּ מִמֶּנָּה, כלומר היא קלקלה את דרכה מתוך תאווה וחשק עז להישען על בריתות עם עמים זרים אף יותר מאחותה. אשמתה של יהודה חמורה במיוחד משום שהיא שוכנת במקום המקדש, ובכל זאת הגדילה לעשות וְאֶת תַּזְנוּתֶיהָ מִזְּנוּנֵי אֲחוֹתָהּ. מתוך צורך מדיני להבטיח את קיומה, היא התרפסה בפני מלכים זרים, אימצה את אליליהם בעוצמה רבה, והביאה על עצמה קלקול רוחני חמור מזה של שומרון.