יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק מ״ה

גזר דינן של יהודה ושומרון נחרץ על ידי שרי בבל ואשור, המשמשים כדיינים ומכונים וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִם משום שהם זכאים יחסית לחטאי האומה, או מפני שיגזרו את העונש בצדק מוחלט. הם ישפטו אוֹתְהֶם, מילה המרמזת על כך שדבוק בהן אות וסימן של מחלה המעיד בבירור על אשמתן. על כן הן נידונות לשני עונשים במקביל: מִשְׁפַּט נֹאֲפוֹת על חטאי העבודה הזרה, וּמִשְׁפַּט שֹׁפְכוֹת דָּם על רצח חפים מפשע, הקרבת ילדים לאלילים ושחיתות. פשעים אלו שלובים זה בזה, שכן האומה משולה לזונה חולה הממיתה את מי שמתקרב אליה, ולכן יש וְדָם בִּידֵיהֶן הן על עצם הניאוף והן על רצח הנדבקים במחלתה.