נבואת הפורענות מציגה את העונש המוחלט שיבוא על החוטאים באמצעות כוחות אנושיים שישמשו כשליחי ה'. המילים הַעֲלֵה וכן וְנָתֹן מנוסחות מבחינה דקדוקית כלשון ציווי או מקור [רש"י, רד"ק], אך משמעותן בפועל היא הכרזה נבואית: ה' מצווה על הנביא לאמור כי הוא בעצמו עתיד להעלות עליהם המון רב ולמסור אותם לפורענות [רד"ק, מצודת דוד].
אותו קָהָל שיופעל נגדם הוא אסיפת עם גדולה [מצודת ציון, מצודת דוד], אשר תתקבץ במטרה מוגדרת לבער את רעתם של הנואפים ושופכי הדמים מן העולם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בעקבות פלישת הקהל, החוטאים יינתנו לְזַעֲוָה, כלומר למצב של חרדה, רעדה וזוועה [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], שתנבע מתוך עוצמת הצרה שתפקוד אותם [מלבי"ם]. לבסוף, הם יימסרו וְלָבַז, לביזה ולשלל [מצודת ציון], עונש המגיע להם באופן ספציפי כגמול על חטא הניאוף [מלבי"ם].