החזרה הטראגית על חטאי העבר מובילה לגורל זהה ובלתי נמנע. ירושלים בחרה ללכת בעקבות אחותה שומרון, וכשלה בהפקת לקחים מההיסטוריה, ועל כן היא נידונה לשתות מאותה כוס מרה של פורענות.
משמעות הקביעה בְּדֶרֶךְ אֲחוֹתֵךְ הָלָכְתְּ היא נטישת ה' לטובת הישענות על כוחם של עמים זרים ועבודה זרה [אברבנאל]. חטאה של ירושלים חמור במיוחד, שכן היא צעדה בנתיב זה אף על פי שכבר ראתה את העונש שספגה אחותה, ולא לקחה מכך מוסר [מלבי"ם].
בעקבות בחירה זו מגיעה התגובה האלוהית, וְנָתַתִּי כוֹסָהּ בְּיָדֵךְ. הפרשנים מסכימים כי הכוס משמשת כדימוי לעונש ולזעם ה', אך מציעים תיאורים שונים לתוכנה. יש המפרשים כי מדובר בכוס חמה, המדומה ליין משכר המבלבל את דעתו של האדם [מצודת דוד], או כוס של תמרורים ותרעלה [ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית רואה בכך דימוי למי הסוטה המאררים, עונש סמלי ההולם את בגידתה של העיר [מלבי"ם]. משקה זה אינו יין משמח, אלא סם מוות המביא עמו שכרון של יגון, חורבן ושממה לארץ [אברבנאל].