נבואת הפורענות משתמשת בדימוי של כוס תרעלה גדושה כדי להמחיש את העונש הכבד והבלתי נמנע הממתין לירושלים, עונש הזהה לחלוטין לגורל שפקד את שומרון.
ההכרזה כּוֹס אֲחוֹתֵךְ תִּשְׁתִּי מלמדת כי ירושלים תספוג את אותו עונש גלות וחורבן גמור שחוותה אחותה. כוס זו מתוארת ככוס הָעֲמֻקָּה וְהָרְחָבָה, כלומר כלי קיבול עצום המכיל כמות גדולה של מים מרים, שנותר בו די והותר כדי להשקות גם את ירושלים.
שתיית הכוס תוביל להשפלה פומבית, כאשר היא תִּהְיֶה לִצְחֹק וּלְלַעַג. הגויים יצחקו וילעגו על עוצמת הפורענות שתכה בעיר [רד"ק]. ישנה החמרה הדרגתית בביזוי: השלב הראשון הוא הצְחֹק, שלעיתים נעשה שלא בפניו של האדם, אך לאחר מכן מגיע הלַעַג, שהוא ביזוי קשה יותר המוטח לרוב ישירות בפניו של הנפגע [מלבי"ם].
באשר למילים מִרְבָּה לְהָכִיל, הפרשנים מציגים שני כיוונים מרכזיים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה לְהָכִיל משמעותה לסבול ולשאת. כלומר, כמות הלעג והייסורים תהיה כה גדולה, עד שירושלים לא תוכל לשאת ולסבול אותה, ותקרוס תחת החרפה. מנגד, יש המפרשים מילים אלו כתיאור של הכוס עצמה, שהיא גדולה ורחבה מספיק כדי להכיל כמות עצומה של יין רעל [רד"ק].
התפתחות זו של העונש, מהצחוק אל הלעג ועד למצב שאינו ניתן להכלה, משקפת תהליך היסטורי של שלוש גלויות. כשם ששומרון גלתה בשלושה שלבים על ידי סנחריב, כך גם ירושלים תחווה שלוש גלויות על ידי נבוכדנאצר: הגלות הראשונה תביא עליה צחוק, השנייה תביא לעג, והשלישית תהיה כה קשה עד שלא תוכל להכיל אותה, ואז תחרב העיר כליל [מלבי"ם].