כאן מתחילה נבואתו העשירית של יחזקאל, המורכבת משבע פרשיות וטומנת בחובה משל נוקב על מערכת היחסים בין ה' לעם ישראל [אברבנאל]. האומה מוצגת במשל זה כאישה נשואה שה' הוא בעלה, ובתחילה הייתה כולה עם אחד בעל תורה ומשפט משותפים. אולם, בעקבות פילוג הממלכות בימי רחבעם, התפצלה האומה לשתי אחיות בנות אם אחת.
הממלכה הגדולה, מלכות אפרים, מכונה במשל "אהלה" – שם המרמז על כך שלא היה לה חלק באוהל ה', אלא היא עבדה באוהל משלה. אחותה, מלכות יהודה ובנימין, מכונה "אהליבה" – משום שאוהל ה' ובית המקדש שכנו בתוכה.
הנבואה מגוללת את חטאיהן של שתי האחיות, החל מראשית עבודת האלילים שלהן במצרים, ועד לבגידתן בה'. בגידה זו, המתוארת כזנות, באה לידי ביטוי בכריתת בריתות פוליטיות עם אומות זרות ובאימוץ פולחני האלילים שלהן. אהלה פשעה עם מצרים ואשור, ועל כן נענשה ונחרבה על ידי האשורים עצמם. אהליבה, למרות שראתה את עונשה של אחותה הגדולה, הלכה בדרכיה וקשרה קשרים עם אשור ובבל.
בעקבות זאת, המשפט האלוהי קובע כי אהליבה תיפול בידי מלך בבל, לאחר שבתחילה בטחה בו ולבסוף מרדה בו. אומות אלו ישמשו ככלי שרת בידי ה' כדי לשפוט את יהודה בחמה ובקצף גדול על תועבותיה, הכוללות גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה וחילול המקדש והשבת. עונשה יהיה חורבן באש, גלות, ושתיית כוס התרעלה בדיוק כפי שחוותה אחותה.