לאחר משל שתי האחיות, פונה ה' אל הנביא בציווי ישיר להתעמת עמן ולהציג בפניהן את חטאיהן.
המילה הֲתִשְׁפּוֹט מתפרשת בשתי דרכים עיקריות. גישה אחת מפרשת מונח זה כלשון ויכוח. לפי הבנה זו, ה' שואל את הנביא האם הוא מוכן להתווכח עם אהלה ואהליבה, וכחלק מאותו ויכוח עליו להטיח בפניהן את מעשיהן הרעים [רש"י, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בכך דרישה למשפט של ממש. ה' מצווה על הנביא לשבת כדיין, לחרוץ את דינן של שתי האחיות ולהציג בפניהן את פשעיהן באופן כה ברור, עד שהן יאלצו להצדיק עליהן את הדין ולהכיר בכך שעונשן מוצדק ומשפטי ה' צודקים לחלוטין [מלבי"ם, אברבנאל].
הציווי וְהַגֵּד לָהֶן אֵת תּוֹעֲבוֹתֵיהֶן מופנה כלפי שתי האחיות יחד, משום ששתיהן הלכו באותה דרך רעה [רד"ק]. בשלב זה של הנבואה חל מעבר ספרותי משמעותי, והגבול שבין המשל לבין הנמשל הולך ומיטשטש [ביאור שטיינזלץ]. התועבות שהנביא נדרש לפרט מעתה ואילך אינן עוד דימויים מתוך המשל, אלא תיאור מילולי, ישיר ומפורש של החטאים ההיסטוריים שביצע העם, כגון שפיכות דמים, עבודה זרה, הקרבת ילדים למולך, וחילול המקדש והשבת [אברבנאל].