שיא הבגידה הרוחנית והמדינית מתגלה כאשר האומה אינה מסתפקת בהשפעות זרות שחדרו אליה, אלא יוזמת באקטיביות את הבאתן. הכתוב מדמה את האומה לאישה המזמינה אליה מאהבים ממדינות רחוקות ומתקשטת במיוחד לכבודם.
המילים וְאַף כִּי מצביעות על החמרה במצב ועל קל וחומר: מדובר בתועבה קשה וגדולה אף יותר ממעשיהן הקודמים של אהלה ואהליבה [רש"י, מצודות, רד"ק, אברבנאל]. האומה שלחה מַלְאָךְ, כלומר שליח מיוחד [מצודת ציון], אל מעצמות רחוקות כמו בבל ומצרים. מטרת השליחות הייתה לכרות עמן בריתות פוליטיות וצבאיות, ולמשוך את הגויים לבוא כדי ללמוד את מנהגיהם ולהתחבר אליהם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. על פי רש"י, הבאתם של שרי האומות הללו הביאה עמה חילול של המקומות הקדושים לה'.
לקראת בואם של הזרים, האומה מכינה את עצמה לקראתם כזונה. המילים לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ מתפרשות בשתי דרכים: יש המפרשים שהכוונה היא למקום מוגדר, אתר מפגש שאליו יצאה האומה מקושטת ונכונה לקבל את פניהם של הזרים [רש"י], ויש המפרשים שהכוונה היא "בשבילם" – התרחצת והתייפית למענם [ביאור שטיינזלץ].
כדי למצוא חן בעיני הבאים, היא מוסיפה להתקשט: כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ – צבעת והדגשת את עינייך בצבע מיוחד הנקרא כָּחוֹל [רש"י, מצודות], וְעָדִית עֶדִי – ענדת תכשיטים וקישוטים שונים [מצודת ציון].
התייפות פיזית זו משמשת כמשל פוליטי נוקב. הרחצה, האיפור והתכשיטים מסמלים את האגרות המכובדות, המנחות, הפגנת הרצון הטוב והמתנות הרבות שהעניקה האומה למלכי הגויים. היא השקיעה מאמץ רב כדי להתחבב עליהם, הכול במטרה לקנות את אהבתם וחסדם של הזרים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].