צבא אדיר ומצויד היטב צועד אל עבר העיר, נושא עמו לא רק כלי נשק מאיימים אלא גם סמכות כפולה להעניש ולשפוט את העם המורד. התיאור פותח בפירוט מערך הלחימה והציוד הצבאי הכבד שיקיף את העיר.
המילה הֹצֶן זכתה למספר פירושים. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בשם כללי לכלי נשק או לסוג מסוים של מרכבות מלחמה [מלבי"ם, מצודות, רד"ק, שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון הקפות של מחנות צבא [רש"י], או שרואים בה חילוף אותיות למילה "חוצן" שמשמעותה זרוע, כלומר כוח צבאי וחילות [רש"י, רד"ק, מנחת שי]. כוח זה יגיע מצויד ברֶכֶב וְגַלְגַּל, שהם מרכבות המלחמה ואופניהן [מצודת דוד, שטיינזלץ].
הלוחמים יעטו על עצמם ציוד הגנה מקיף: צִנָּה וּמָגֵן, שהם כלי מיגון שנועדו להציל ממכות חרב וחצים, כאשר הצינה היא מגן גדול במיוחד המקיף את הלוחם משלושה כיוונים [מלבי"ם, מצודת ציון, שטיינזלץ]. לראשם יחבשו קוֹבַע, שהוא קסדת נחושת [מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק, שטיינזלץ].
לאחר תיאור המצור, עובר הכתוב לתאר את מהות העונש, המורכב משני רבדים של משפט. הרובד הראשון, וְנָתַתִּי לִפְנֵיהֶם מִשְׁפָּט, מתאר את המשפט האלוהי. 'ה מוסר את הסמכות לידי האויבים והופך אותם לשליחיו כדי לבצע את הדין שנגזר על העם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. 'ה כביכול עומד כבעל דין התובע את עלבונו על בגידת העם, ומציג את טענותיו בפני שופטיו הבבלים [מלבי"ם].
הרובד השני, וּשְׁפָטוּךְ בְּמִשְׁפְּטֵיהֶם, מבטא את אכזריות האויב. העם לא יישפט רק על פי חוקי התורה, אלא על פי נימוסיהם וחוקיהם הקשים של הגויים. מכיוון שישראל אהבו את מנהגי העמים הזרים, הם נמסרים לידיהם כדי להישפט באכזריות כפי שנוהגים לשפוט מורדים ובוגדים, ולא מדובר רק בשעבוד והטלת מסים רגילים [רד"ק, שטיינזלץ, מלבי"ם]. אלו עונשים קשים שאינם כתובים בתורה, כדוגמת העונש ההיסטורי שבוצע במלך צדקיהו – שחיטת שרי יהודה ובניו לעיניו, ועיוורון עיניו שלו [רש"י, רד"ק].