יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק י״ג

התבוננות ה׳ חושפת את ההידרדרות הרוחנית והמדינית של ממלכת יהודה, אשר צועדת באותו מסלול הרסני שבו צעדה אחותה, ממלכת ישראל.

המילה וָאֵרֶא מצביעה על ראייתו הבוחנת של ה׳. ראייה זו חושפת כיצד התשוקה הפנימית למעצמות הזרות לא נותרה רק במחשבה, אלא הפכה למעשה של חטא בפועל שהביא לטומאה [מצודת דוד]. יתרה מכך, ה׳ רואה את המציאות הנסתרת: גם אם אנשי יהודה לא חטאו בפרהסיה ובאופן גלוי כמו עשרת השבטים, הרי שבפנימיותם הם סרו מאחרי ה׳ בדיוק כמותם [מלבי"ם]. מבחינה רעיונית ותחבירית, פעולת הראייה המתוארת כאן אינה עומדת בפני עצמה, אלא היא תחילתו של תהליך הנמשך ומוביל עד לתוצאה הקשה שתתואר בהמשך הנבואה, שבה נפשו של ה׳ נוקעת ומתרחקת מן העם [רד"ק].

הקביעה כי ישנה דֶּרֶךְ אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן מלמדת על זהות מוחלטת בהתנהלותן של שתי הממלכות. מן ההיבט הדתי, שתי הממלכות חשקו בפסילי אשור בשל ההצלחה העצומה של האימפריה, ובעקבות זאת עבדו להם עבודה זרה [מצודת דוד]. מן ההיבט המדיני, מהלכי ההתקרבות אל המעצמות הזרות היו זהים לחלוטין בשתי הממלכות, והם אלו שהובילו לטומאה ולהרס. על אף הניסיונות של יהודה להתקרב לאשור ולכרות עמה בריתות, התוצאה הייתה הפוכה, ואשור פלשה ליהודה והביאה אותה לסף חורבן [ביאור שטיינזלץ].