עונשה של האומה מגיע כתוצאה ישירה של מידה כנגד מידה על התנכרותה המוחלטת לה'. הסיבה המרכזית לכל הייסורים שבאו עליה היא השכחה הגמורה של ה', בדומה לאישה זונה שעוזבת ומשכחת את בעלה לחלוטין [מלבי"ם].
התנכרות זו מתוארת במילים וַתַּשְׁלִיכִי אוֹתִי אַחֲרֵי גַוֵּךְ. המילה גַוֵּךְ פירושה גופך [מצודת ציון] או גבך [ביאור שטיינזלץ]. הדימוי הוא לאדם המשליך דבר מה מאחורי גבו כדי שלא יראה אותו ולא ייזכר בו לעולם [רד"ק, מצודת דוד]. הדבר משקף מצב שבו האומה שקועה רק בענייניה שלה ומשליכה את ה' מאחוריה [ביאור שטיינזלץ].
לאור זאת נאמר וְגַם־אַתְּ שְׂאִי זִמָּתֵךְ וְאֶת־תַּזְנוּתָיִךְ, כאשר המילה שְׂאִי משמעותה סבלי [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי יש כאן תשלום גמול: כשם שהאומה עשתה לה' והתנכרה לו, או כשם שה' נשא את חרפתה עד כה, כך כעת עליה לשאת בעצמה את תוצאות מעשיה, לסבול את עונש הזימה ולשלם את חוב עלילות חטאיה.