קואליציה צבאית אדירה בראשות האימפריה הבבלית מתקבצת למלחמה, כשהיא מאגדת תחתיה עמים משועבדים ובעלי ברית מן העבר. הכוח מורכב מבני בבל וכל כשדים, המגיעים מבבל ומשאר המדינות הסמוכות לה [רד"ק].
אליהם מצטרפים פקוד ושוע וקוע. לגבי ביטויים אלו קיימות שתי גישות פרשניות. הגישה המרכזית רואה בהם שמות של ערים, מדינות או עמים וסאלים שהיו נתונים תחת שלטון בבל [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת מילים אלו כתוארי כבוד לשרי צבא ושליטים בבליים: פקוד הוא מלשון פקיד, שוע הוא אדם נדיב וחשוב, וקוע הוא תואר לשר גדול, אף על פי שאין למילה זו מקבילה נוספת בתנ"ך [רש"י, רד"ק].
לצבא זה חברים גם כל בני אשור אותם. הפרשנים מסכימים כי המילה אותם בהקשר זה משמעותה "אִתָּם" או "עמהם", כלומר בני אשור יבואו יחד עם הכוחות הבבליים [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם]. בני אשור מוזכרים כאן משום שהם היו מאהביה של האומה בעבר, וכעת הם מתעוררים, זוכרים את הקשר הקדום, ושבים להצטרף למערכה [מלבי"ם].
הצבא מתואר ככוח מרשים ומאיים המורכב מבחורי חמד פחות וסגנים, מונחים המציינים סוגים שונים של שררה, קצונה ושלטון [מצודת ציון]. כולם שלשים וקרואים, כלומר שרים, מושלים ואנשים נכבדים וגדולים, אשר מוזמנים ונקראים לכל עניין של חשיבות, בדומה לאנשי מעלה המכונים בתנ"ך "קריאי מועד" [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].