האירוניה הטרגית של הבגידה הרוחנית והמדינית מתממשת כאשר האומה הזרה שישראל ביקשה את קרבתה הופכת בעצמה לכלי המשחית שלה. העונש מגיע כתוצאה ישירה מהחטא: הסרת הביטחון בה', עזיבת עבודתו, וההישענות על בני אשור תוך אימוץ גילוליהם ותועבותיהם [רד"ק, אברבנאל].
המילה נְתַתִּיהָ משמעותה שמסרתי אותם, והכתוב מוסיף ומבהיר כי אותם מְאַהֲבֶיהָ שבידיהם נמסרה הם בני אשור [מצודת דוד]. ה' סובב את פני הדברים כך שמלך אשור יראה בישראל מורדים. מכיוון שישראל כבר עָגְבָה עליהם, כלומר חשקה בהם ואהבה אותם [מצודת דוד, אברבנאל], והייתה תחת שלטונם, מלך אשור יצא לנקום בהם כאשר ניסו למרוד בו ולקבל על עצמם את חסותה של מצרים [מלבי"ם].
מבחינה היסטורית, הדבר בא לידי ביטוי כאשר סנחריב בא והגלה אותם [רש"י]. תהליך החורבן וההגליה לא קרה בבת אחת, אלא בשלבים: תחילה הוגלו בני גד וראובן, לאחר מכן הוחרבו נחלות זבולון ונפתלי, ולבסוף הוחרבה שומרון [אברבנאל]. למרות אהבתה של ישראל לאשור, האשורים לא חסו עליה. להפך, הם ניצלו את חולשתם של בני ישראל, שלא עצרו כוח לעמוד מנגד והיו חלשים וחסרי אונים, והגלו אותם לארצם באכזריות [אברבנאל].