הפסוק מדגיש את הקשר הישיר בין העונש הקשה שיוטל על יהודה לבין הבגידה הרוחנית והמדינית שלה. המילה עָשֹׂה מתארת את הפעולות והעונשים שיופעלו נגדה. באשר למבנה הדקדוקי של המילה, יש שמבארים כי מדובר בלשון פעול, כלומר מעשים אלו ייעשו לך [רש"י], ויש שמסבירים כי זהו שם פועל (מקור), שמשמעותו היא שעצם עשיית העונשים הללו באה בעקבות החטאים [רד"ק]. משמעות הדברים היא שהעונשים הקשים הללו יבואו על העם באופן ודאי [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
הפרשנים מצביעים על שתי סיבות מרכזיות לעונש הגדול הזה, כפי שעולה מתוך הפסוק [מלבי"ם]. הסיבה הראשונה היא בִּזְנוֹתֵךְ אַחֲרֵי גוֹיִם, תיאור המכוון לבגידה המדינית והרוחנית. בגידה זו מתבטאת בהישענות על עזרתם של עמים זרים, כדוגמת הירידה למצרים כדי לבקש סיוע, במקום לבטוח בה' [מלבי"ם]. התקרבות זו של השלטון לממלכות הגויים היא שהובילה לקלקול המוסרי שפשה בעם [ביאור שטיינזלץ]. הסיבה השנייה היא עַל אֲשֶׁר־נִטְמֵאת בְּגִלּוּלֵיהֶם, המדגישה את העבודה הזרה עצמה, כאשר העם נטמא בכך שאימץ את אלילי הגויים, עבד אותם וחיקה את תועבותיהם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].